בחינת מקום השליטה והניהול של חברה זרה

1,253

פורסם פס"ד בעל השלכות לעניין חיובה של חברה זרה במס הכנסה בישראל עקב טענה שהשליטה והניהול שלה בוצעו מישראל (פס“ד ניאגו).

פס“ד ניאגו עוסק בחברת ATX  יצוא בע"מ, שהינה חברה ישראלית שעסקה בייצוא מוצרי טקסטיל. בשלב כלשהו של פעילותה ייסדו בעלי מניותיה חברה זרה באיי הבהאמס ואליה העבירו את הפעילות העסקית הנוגעת לקשרים עם לקוחות בחו"ל.

בשנת 1993, במסגרת הנפקת מניות החברה הישראלית בבורסה בתל אביב העבירה את פעילותה העסקית של החברה הזרה חזרה לתוך החברה הישראלית בתמורה לסך של 22,400,000 ש“ח . הסכום הנ"ל חולק באותו יום כדיבידנד על ידי החברה הזרה לבעלי מניותיה.

פקיד השומה טען כי החברה הינה תושבת ישראל, שכן השליטה והניהול הינם מישראל ולכן יש למסות את הדיבידנד, או לחלופין: מכירת פעילות החברה וחלוקת הדיבידנד תהווה תחילת פירוק ותגרור חיוב במס על רווח הון.
המערערים טענו כי מדובר בדיבידנד שחולק על ידי חברה זרה מחוץ לישראל ואינו חייב במס בישראל. הטענה שהחברה הינה זרה לחלוטין ולא חייבת במס בישראל התבססה על מקום הרשמה, העובדה שהדירקטורים בחברה אינם תושבי ישראל, העובדה שישיבות מועצת המנהלים של החברה התקיימו מחוץ לארץ והעובדה שמשרדי החברה מצויים בחו"ל.

בית המשפט דחה את הערעור וטען כי החברה הזרה נשלטה ונוהלה מישראל.

קביעתו זו התבססה בעיקר על הדברים הבאים:

פעילותה המרכזית בוצעה בפועל על ידי החברה הישראלית באמצעות סוכן עצמאי ולא על ידי עובדי ומנהלי החברה השוהים בחו"ל.

פעילות מהסוג הזה הייתה יכולה להתבצע מכל מקום שבו מצוי אמצעי תקשורת ולא היה צורך ממשי בפתיחת חברה בחו"ל.

הסכמים, מסמכים וכן עסקי החברה הזרה נוהלו בעברית במקום באנגלית (שפת המקום בו נוהלה מרבית הפעילות העסקית).

המנכ"ל הזר לא גילה ידע או בקיאות בפרוטוקולים, שלכאורה יצאו תחת ידו. הוא נעדר ידע דרוש לניהול החברה ולא ידע להצביע על פריטים בסיסיים בפעילות ואילו דירקטור אחד כלל לא השקיע את זמנו בחברה.

 

להלן פסה“ד:

פס"ד רחל ויצחק ניאגו נגד פקיד השומה כפר סבא

בשנת 1987 יצחק ניאגו ז"ל ורחל ניאגו (להלן: המערערים) הקימו את חברת ATX בע"מ אשר עסקה בייצוא מוצרי טקסטיל מישראל לחו"ל בדרך של רכישה ומכירה או תיווך. בשנת 1990 ייסדו המערערים חברה באיי הבהאמס, ATX Ltd והעבירו אליה את הפעילות העסקית של החברה הישראלית הנוגעת לקשרים על לקוחות בחוץ לארץ.

בשנת 1993 הונפקו מניות החברה הישראלית בבורסה בתל אביב והמערערים העבירו את פעילות החברה הזרה לתוך החברה הישראלית. בעת ביצוע ההעברה חתמה  החברה הישראלית על הסכם עם החברה הזרה לרכישת פעילותה העסקית של החברה הזרה תמורת 22,400,000 ש“ח. כמו כן החברה הזרה חילקה דיבידנד בסך 22,400,000 לבעלי מניותיה , המערערים אשר הועבר לחשבון בנק בחו"ל.

פקיד השומה (להלן: המשיב) טען כי הכנסות המערערים מדיבידנד חייבות במס בישראל מכוח הוראות סעיף 2(4) לפקודה וזאת מכיוון שהחברה הינה חברה שהשליטה והניהול בוצעו מישראל. לחלופין , מכירת פעילות החברה וחלוקת הדיבידנדים מהווים תחילת פירוק החברה על כן הכספים שקיבלו המערערים במסגרת מהלך זה חייבים במס כרווח הון מכוח הוראות סעיף 93 לפקודה ו 89 (ב) לפקודה. לחילופי חליפין, טען כי מדובר בעסקה מלאכותית שיש לסווגה מחדש מכוח הוראות סעיף 86 לפקודה כמכירת הפעילות בפירוק.