האופציה הישראלית

דן ארידור 1,289
האופציה הישראלית

מטוסים אמריקאים חזרו בעיקר מנוקבי כדורים בכנפיים מהקרבות על אירופה בזמן מלחמת העולם השנייה. בכירי הצבא האמריקני ביקשו מצוות של מומחי סטסטיסטיקה ומתמטיקה שהעסיקו בזמן המלחמה לפתח נוסחה שתבצע אופטימיזציה של משקל המטוס יכולותיו והגנה על-כנפי המטוס. לדברי בכירי הצבא היות שהכנפיים הן בעלות שטח פנים גבוה יותר, ואי לכך הן סופגות יותר כדורים מהמנוע, יש להקטין את ההגנה על המנוע ולחזק את ההגנה על הכנפיים בהן כמובן גם מאוכסן דלק המטוס.
 
אברהם ולד, היהודי המתמטיקאי הגאון והפליט מאירופה, הסביר את זה אחרת לצבא האמריקני. ולד הבין שחוסר הפורפורציות בין היקף הפגיעה בכנפיים לעומת המנוע במטוסים שחזרו מהקרבות נובע מכך שהמטוסים שנפגעו במנוע פשוט לא חזרו. האמריקנים כאומה מעשית שהם היו בזמנו חיזקו כמובן את ההגנה על המנוע במקום הכנפיים. התוצאות אחוזי החזרה של המטוסים מהקרבות השתפרו פלאים.

רשות המיסים הודיעה בתחילת אוגוסט כי היא מתכוונת להכריח חברות, לא רק של יחיד, שלא חילקו עודפי רווחים בצורה מספיקה בראייתם (אחרי ששלמו מס כחוק) לחלק את הרווחים. האנלוגיה לגישה האמריקנית מתבקשת, בעצם טוענת רשות המס הישראלית כי הבעיה איננה בכנפיים או במנוע. הבעיה להבנת ראשי רשויות המס היא בכלל שיקול הדעת של הטייס. היות שלדעת רשויות המס שיקול הדעת של הטייס איננו טוב מספיק. רשויות המס כבר ינחו את בעלי החברות אודות מה הוא שיקול הדעת הראוי.
המשמעות של ההחלטה של רשויות המס היא רחבה וחריפה. המגזר העסקי, המותקף במקומותינו חדשים לבקרים, יפנים מה שגם כבר מפנימים בעוד מקומות אודות ישראל בזמן האחרון. אין כאן סביבה רגולטורית יציבה וחזויה שניתן לסמוך על ההיגיון היציבות שלה. המשמעויות על בסיס ההבנה שפיתח אברהם ולד הן אלו: אלו שאין להם ברירה יישארו. אלו שיוכלו לצאת יצאו והדבר החמור באמת זה את אלו שלא נראה. כל אלו שבמהלך עסקים נורמלי היו באים לישראל אבל כבר לא יבואו והמדאיג ביותר אלו שכשיהיה להם עסק חדש בעל פוטנציאל אדיר פשוט לא יקימו אותו בישראל. 

דוגמה אחת: חברת היי-טק לאחר עשור של השקעות פרטיות מתלבטת בין מכירה לתאגיד ענק מחו"ל במחיר טוב אך כזה שאיננו ממצה את מלוא פוטנציאל ההשקעה שבה שכן בדיוק סיימה שלב R&D משמעותי. האפשרות השנייה היא המשך השקעה בטכנולוגיה שפתחה ונגזרותיה (אף אם אקזוטיות) על בסיס הכנסות קיימות תוך מימון עצמי. 

במסלול הראשון הם סיימו לאחר תשלום המס כחוק את כל הקשר שלהם עם פקיד המס. אין להם עוד עניין וחיכוך עם הרגולטור הישראלי שמחר יחליט על תקנה כזו או אחרת מהיום למחר. במסלול השני הם צוברים רווחים ומבקשים ליישם את האלגוריתם שפתחו בתחום הביולוגי כי להבנתם יש להם יישום ראוי של אלגוריתמיקה בביולוגיה. הם אינם מעוניינים לקחת הלוואה או לממן בכסף ציבורי וצוברים רווחים לשם כך. על בסיס התקנה המוצעת החדשה, בכדי לוודא שאכן הרווח צבור לא ימוסה בשל חוסר השימוש שלו, הם בפועל נדרשים לשטוח את תוכניותיהם לאישור מפקיד המס שיאשר מהלך זה ומראש. למעשה פקיד המס הופך לדירקטוריון על מטעם המדינה על החלטות חוקיות לחלוטין של חברות עצמאיות. ייתכן שיהיה פקיד מס שיבין את הרעיונות של החברה וייתכן שיהיה כזה שלא יבין. בכל מקרה ההליך בוודאי ארוך, ביורוקרטי ולא וודאי. בפועל מושג ה-Pre Ruling מקבל משמעות חדשה לחלוטין. על-פי המושג החדש גם בהחלטות עסקיות נטו נדרש יהיה לאחר אישור דירקטוריונים ובעלי חברות גם אישור והסכמה של פקיד מס על כל שימוש בכנסות עתידיות או קיימות של החברה שאינן חלוקת דיבידנד מיידי.
מה אתם הייתם עושים אם הייתם בעלי אותה חברה? מוכרים את החברה ומסיימים את כל החיכוך? או נשארים בישראל ומגדילים את החיכוך עם פקידי המס? יש לקחת בחשבון את התקנות הקיימות וכמובן לאור הדוגמה של ולד את אלו שעוד אינן ידועות. חשוב להבין, ההכנסות הצבורות שפקידי המס רוצים למסות כיום הן הכנסות של חברות לאחר תשלום מס כחוק. גם הכנסות נוספות בגין הכנסות אלו כפירות של הכנסות צבורות אלו גם הן ממוסות כבר היום במהלך העסקים הנורמלי וזאת ללא התקנות החדשות.
 
מה הרקע לדברים? בעצם אומרים פקידי המס כי העובדה שהמחוקק החליט להוריד את שיעורי מס החברות לאחרונה איננה מקובלת על הביורוקרטיה הישראלית. הביורוקרטיה חושבת שזו טעות. היא גם חושבת שהמחוקק הוא פופוליסט שנכנע ללחצים בעיקר כשזה קשור להטבות ישירות לאזרחים (הוא אכן פופוליסט וחלש כיום אבל לא בהכרח לכיוון ההטבות ועידוד העסקים). לפיכך, רשויות המס לוקחות לעצמן, באמצעים טכניים, סמכויות נוספות. בדרך הן פוגעות כמובן בזכות הקניין, מבטלות הלכות משפטיות אודות חברה כישות משפטית ועוד. כמובן שהן יוצרות מבולקה בעולם העסקי הישראלי.

יש עוד מספר היבטים טכניים קריטיים שחשוב להסביר בתקנות המוצעות. בפועל יכול פקיד המס לאחר שנתיים או שלוש להודיע לחברה שהיא לא חילקה כסף צבור לאחר מס ו/או השקיעה בתחום שפקיד המס לא מוצא כתואם את רוח החברה ותחומי התמחותה. לפיכך והיות לזאת פקיד המס יוכל לדרוש מיסוי על הכנסות אלו גם בדיעבד. המשמעות היא חריפה מאוד. בפועל אף דוח עסקי ו/או הודעת רשויות מס על תשלום מס כחוק בתנאים הללו לחברות וחברות לבעלי המניות שלהם, לעולם איננו סופי. תמיד יוכל פקיד המס לטעון שהיות ויש כסף בקופה שלא חולק כדיבידנד ו/או התוכניות של החברה אודותיו אינן נראות לו רציניות יש למסות כסף זה.

לחלופין, יוכל גם על בסיס אותו הגיון, פקיד המס להודיע שההשקעה של החברה שבוצעה בעבר בוצעה לגישתו שלא בתום לב ואיננה מקובלת עליו בדיעבד. לפיכך והיות לזאת על החברה לשלם מס נוסף למדינה. לא יהיה לזה סוף. בכל מקרה לא סוף טוב.
אבל מה זה חשוב, המגזר העסקי הוא לא הסתדרות או רופאים או רשויות מקומיות או כל מספק שירות אחר מטעם המדינה. אין לו באמת כוח אמיתי. המגזר העסקי לא יכול לצאת לשביתות. יש לו רק כוח אחד- הדממה הדקה שתישאר פה אחרי שכל אלו שבאמת מחדשים ויוצרים כאן ומעסיקים אנשים, מקדמים מדע וטכנולוגיה, מספקים שירותים, יוצרים עסקים תוססים וסביבה עסקית תוססת, מגבירים ידע ושמוצריהם נמכרים בישראל ובכל העולם, ובנוסף משלמים את המשכורות לכל אלו שקובעים תקנות וגובים את המס פשוט יחליטו שלא להיות פה.

אחת השאלות שמתחבטים בה לא אחת מדוע בישראל (טבע והיא גם כבר חברה בינלאומית ולא רק ישראלית) לא צומחות חברות ענק בקנה מידה בינ"ל. נראה שחלק מהתשובה סופק באוגוסט גם על-ידי רשויות המס והתקנות המוצעות שלהם. פייסבוק וגוגל כרגע משקיעות במכוניות ללא נהג, במציאת תרופות ועוד רעיונות מגוונים על בסיס הרווחים העצומים שלהם. על-פי ההיגיון של התקנות החדשות המוצעות ביכולתם של פקידי המס הישראלים לדרשו מיזמים כמרק צוקרברג/ סרגיי ברין או מכל אחד אחר, להתייצב בפני פקיד שומה פתח תקוה (בהנחה שהם היו ממוקמים באזור התעשיה ראש העין) ולהסביר מדוע לדעתו של מרק צוקרברג/ סרגיי ברין הוא מצפה שפקיד המס יאמין לפנטזיות העסקיות שלו אודות: מכונית ללא נהג, תרופות, מנוע חדש ועוד. בוודאי פקיד המס היה מזכיר לאדונים הנכבדים שהם בעצם בסה"כ חברת אפליקציה אינטרנטית יומרנית בליבת העסקים שלה ללא כל נגיעה ורציונאל או יכולות בתחומים אחרים. 

חשוב להדגיש, עצם העובדה שהתקנה המזיקה הזו טרם אושרה לא אומרת שנזק של הצעות מסוג זה שמשוגרות לזירה התקשורתית איננו קיים. הנזק קיים והוא משמעותי. הצעות מסוג זה אומרות לסביבה העסקית בישראל וגם לא פחות מזה לסביבה בחו"ל כמו גם לשכבות שלמות של עורכי דין ורואי חשבון המייעצים ליזמים שאין שום יסוד יציב בהקשרי הרגולציה בישראל. גם לא יסודות עסקיים, מיסויים ומשפטיים המקובלים בצורה כזו או אחרת בכל העולם המערבי עשרות שנים, בוודאי במתכונת הנוכחית. יסודות אלו הם יסוד חשוב בקדמה הטכנולוגית והכלכלית של המערב וגם בישראל. 

בין שתי חלופות מגזר עסקי ויזמים יעדיפו סביבה רגולטורית כזו שניתן לחזות אותה גם אם לא תמיד היא האופטימלית. את האלטרנטיבה השלישית שמציגה כרגע ישראל של טירוף רגולטורי מהיום למחר, של פקידות וביורוקרטיה ממשלתית שמערערת על יסודות כלכליים, משפטיים וחוקיים מקובלים וחשובים, ביורוקרטיה שמחליטה ללמד את העולם את הגרסא הישראלית של "קן הקוקייה" אף אחד שפוי לא בוחר.
 
מהבחינה הזו נזק גדול כבר נגרם. זה אומנם רק בקול דממה דקה. אבל זה השקט שנשאר כשכל אלו שיש להם באמת מה להציע פשוט יציעו את זה בכל מקום שפוי אחר.
אי-אפשר שלא להזכר בשירם של החיפושיות בהקשר הזה:

"If you drive a car, I'll tax the street, 
If you try to sit, I'll tax your seat, 
If you get too cold, I'll tax the heat, 
If you take a walk, I'll tax your feet. 
Taxman. 
Cause I'm the Taxman, 
Yeah, I'm the Taxman. " 
The Beatles ("The Tax Man")